אן דן די נו – על בחירה מושכלת במקום הלימודים כמקפצה לקריירה מוצלחת

"האקדמיה צריכה לחשוב מחדש על תפקידה בעולם העבודה"

כל מי שקרא כתבה שכללה את המשפט הנ"ל (או דומה לו) שירים את היד.

נראה שהאקדמיה מאבדת רלוונטיות אל מול עולם העבודה ואינה נותנת מענה מותאם לצרכים, לא של הסטודנטים ולא של מעסיקיהם העתידיים. ונראה שכולנו מסכימים על כך. כשאני מדבר עם סטודנטים הפער הזה מאוד בולט וברור שהם שמים לב אליו בעצמם, גם אם אינם מבינים את עומקו.

ולמרות שכולנו מסכימים שלאקדמיה דרושה רוויזיה, היא עדיין המקום אליו נוהרים צעירים כשלב ראשון בקריירה. והדבר בולט בתחום הייעוץ והפיתוח הארגוני, אשר הגדיר את התואר השני כרף הכניסה למקצוע. יש לכך כמה סיבות שקשורות אחת בשנייה:

ראשית, האקדמיה היא הרגל שצרוב לנו חזק בתודעה הקולקטיבית.

שנית, גם בלי האקדמיה, לימודים הם קריטיים להצלחה ועדיין לא נוצרה אלטרנטיבה ראויה ומספיק רחבה (למרות שניתן לראות יוזמות בתחום, כמו היוזמה המדהימה של JOLT).

שלישית, התואר השני עדיין מהווה רף כניסה וקריטריון למיון. מגייסים בתחום אמנם יודעים שאין קשר מובהק בין ציונים בתואר לבין הצלחה בתפקיד, אבל עדיין  נעזרים (במרבית המקרים) בקיומו של התואר והציונים שהושגו כקריטריון.

לאור סיבות אלו וגם כי פונים אליי הרבה בנושא, להלן מספר קריטריונים שחשוב לקחת בחשבון בבחירת מקום הלימודים. חשוב לי להדגיש, אני חושב שבחירה במקום המתאים לכם היא חשובה להצלחה בקריירה, אבל היא רחוקה מלהבטיח את ההצלחה, מצד אחד, ומצד שני, בחירה במקום הלא מדוייק היא לא גזר דין מוות לקריירה.

ובנימה אופטימית זו, נתחיל.

"מה אנשים יגידו?"

השאלה הנ"ל לא רק מעצבת את מדיניות הפנים של משקי בית בישראל במשך שנים, היא גם קובעת היכן אנשים בוחרים ללמוד – מה המוסד הכי "נחשב"?

עכשיו, בא לי מאוד להגיד לכם ש"זה בכלל לא משנה" וש"אף אחד לא מסתכל על זה", אבל הבטחתי לעצמי לא לשקר בבלוג. האמת היא שמקומות עבודה דווקא כן מסתכלים על המקום בו למדת, בטח חברות ייעוץ. בעוונותיי, גם החברה שאני עובד בה מגייסת כמעט אך ורק בוגרי "אוניברסיטאות מובילות בלבד", למרות שאני, כבוגר מכללה, מנהל קרב מתמשך על שמם הטוב של בוגרי מוסדות שאינם "אוניברסיטאות מובילות".

• 

כמו בכל תחום, גם בלימודי ייעוץ ופיתוח ארגוני, יש מותגים חזקים שעושים רושם משמעותי יותר על אנשים ובהם גם מעסיקים פוטנציאליים וגם לקוחות. אז אם יוקרת המוסד האקדמי בו תלמדו היא קריטריון משמעותי עבורכם, המותגים החזקים בתחום הם אוניברסיטת בר אילן (גם פסיכולוגיה וגם ייעוץ ארגוני), העברית ואוניברסיטת תל אביב (שמציעה תואר שני עם התמחות בהתנהגות ארגונית). עוד שני מותגים חזקים יחסית הן שתי המכללות הפרטיות הוותיקות – המרכז הבינתחומי (שנחשב למקום ששם דגש על כלים מעשיים) והמכללה למנהל (שמתהדרת בהיותה התואר הוותיק בתחום).

שכוחה של התזה יהיה איתכם

חלק מהדיון בנוגע למקומה של האקדמיה בשוק העבודה נוגע לכך שאם המוסדות יתמקדו רק בהקניית כלים מעשיים הנחוצים לשוק העבודה, לא יהיה מי שיעסוק במחקר. ומחקר (ואני לא אומר את זה בציניות) הוא חשוב להתפתחות התחום.

עוד שיקול שיכול להנחות אתכם בבחירת המסלול הנכון לכם, היא התשובה שלכם לשאלה – "מה חשוב לי יותר: כלים מעשיים או מחקר?" תכריעו עבור עצמכם מה מהשניים יותר חשוב לכם ואז תבררו על מה שמים דגש בכל מוסד, על הפן האקדמי-מחקרי או הפן המעשי? האם יש במקום בו אתם מעוניינים ללמוד אפשרות לעשות תזה והאם מעודדים לעשות כזו? כמה דגש שמים על הפרקטיקום וכמה שעות מקצים לו? האם המרצים הם חוקרים מדופלמים או דווקא יועצים בעלי ניסיון רב מהשטח?

למשל, במרכז הבינתחומי שמים דגש על הפרקטיקום. שם גם עוזרים לסטודנטים במציאת מקום וגם מקדישים לו שנתיים (בניגוד לשנה במרבית המקומות). ולפי אנשים שלומדים ולמדו שם, יש מיקוד רב בהקנייה ותרגול של כלים פרקטיים וניתוח של דילמות שעולות במסגרת הפרקטיקום (ובכלל).

לעומת זאת, באוניברסיטת בר אילן (ומספיק להציץ באתר שלהם בשביל לקלוט שזה המצב) שמים דגש רב על המימד האקדמי והמחקרי שהם ללא ספק ברמה הגבוהה בישראל, לעיתים על חשבון הקניית כלים מעשיים (ע"פ מקורות מוסמכים).

חוויית הסטודנט היא חוויית לקוח

נזרוק עוד קיסם למדורת "מקומה של האקדמיה בעולם העבודה" – לדעתי, בשוק הרווי במוסדות אקדמיים, לחוויית הלקוח, גם אם הוא סטודנט, צריך להיות מקום משמעותי בבחירת המקום ללמוד בו.

כי הימים "ההם" הסתיימו. הימים בהם מרצים היו יכולים לעמוד מול כיתה, להרצות במשך שעה וחצי ולהתעלם מרמת הקשב לחלוטין. הימים בהם סטודנטים היו זוכים לאפס הבנה בנוגע לענייניהם האישיים מהסגל האקדמי והאדמיניסטרטיבי. ימים בהם זה פשוט היה "סבבה" להיות חלק מכיתה של 300 איש ולקרוא מלוח גיר.

כל אלו הסתיימו. הלקוח של היום יודע מה הוא רוצה והדבר נכון גם לאקדמיה. אז תרשו לעצמכם לקחת את זה בחשבון.

כמה שאלות לדוגמא שכדאי לבדוק בהקשר הזה:

• עד כמה המרצים נגישים (לדוגמא, מהחוויה שלי במכללה האקדמית ת"א-יפו, המרצים היו הכי נגישים שיש ושמחו לעזור ולייעץ לכל סטודנט שפנה אליהם. גם ארבע שנים לאחר התואר).
• מה כמות הסטודנטים בכיתה? יכול להיות שאתם מחפשים חוויה אינטימית (ואז כדאי שתלכו ללמוד במקום בו הכיתות קטנות, למשל במסלולים לפסיכולוגיה ארגונית בבר אילן או בטכניון) ויכול להיות שאתם מעדיפים להיות חלק מקבוצה גדולה (ואז תפור עליכם ללמוד במכללה למנהל, בה לומדים כ-200 איש במסלול).
• מה הרמה של המרצים? מותר לכם לדרוש ללמוד במקום שבו המרצים יודעים ללמד ולא רק לחקור.
• מה רמת המתקנים? אין מה לעשות, חלק מחווית הלקוח היא גם הנראות של המקום והרמה והנגישות של הספריה, חדרי המחשבים והכיתות. לפני שאתם בוחרים מוסד אקדמי, תתרשמו מאיך שהוא נראה, תדמיינו את עצמכם מבלים בו שנתיים ותראו איך זה גורם לכם להרגיש.
• האם אפשר לעבוד תוך כדי הלימודים? חלקנו הגדול חייב לעבוד תוך כדי הלימודים. לכן, האינטנסיביות של המסלול ומידת הגמישות היא גם קריטריון לקחת בחשבון.

בחירת המקום שלכם

אז איפה ללמוד? כמו תמיד, אין תשובה אחת, אלא כמה צעדים מעשיים ומומלצים להמשך.

1. קחו את שלושת הקריטריונים: יוקרה, מחקר מול פרקטיקה וחווית לקוח ותחשבו מה הכי חשוב לכם. דמו כל קריטריון לציר ותגדירו איפה אתם רואים את עצמכם.

2. ברגע שאתם יודעים איפה אתם, צאו לחקור. פה בפוסט נתתי דוגמאות לתכניות שונות ולאופן בו הקריטריונים באים בהן לידי ביטוי (ובהמשך הבלוג נעמיק בזה עוד), אבל אל תסתפקו בזה. תלכו לימים פתוחים, תדברו עם סטודנטים ובוגרים ותבינו מה המענה שנותנת כל תכנית בכל אחד מהקריטריונים.

3. החלק הקל – ברגע שאתם יודעים מה חשוב לכם ומיפיתם את התכניות לפי מה שחשוב לכם, פשוט תבחרו במה שנותן את המענה הכי מתאים לצורך שלכם.

הבחירה במוסד הנכון היא לא ה-הכי חשובה שתעשו, אבל היא חשובה דיה. תשקיעו בה.

ברק