ממשלת ישראל, על משרדיה ויחידות הסמך שבה, מהווה צרכנית כבדה של שירותי ייעוץ. אמנם אין לי מספרים מדויקים (ואני לרוב מעדיף להימנע מלכתוב "אמיתות" שאינן מבוססות על נתונים), אבל הבון טון בעולם הייעוץ מדבר על כך שהמגזר הציבורי הופך להיות לקוח משמעותי יותר ויותר של שירותי ייעוץ, מה שדורש מחברות הייעוץ לבצע התאמות נדרשות הן בהרגלי העבודה, הן באופן ניהול הלקוחות והן בסל השירותים והיכולות שהן מציעות.
כי המגזר הציבורי הוא חיה אחרת. יש לו את המאפיינים שלו, את האתגרים שלו ואת הזמנים שלו (בעיקר את הזמנים שלו). ויש בעבודה איתו גם הזדמנות מהסוג שלא תמיד קל למצוא בעבודה עם המגזר העסקי – הזדמנות לייצר השפעה אמיתית על החברה, הזדמנות לעשות טוב.
בחמש השנים האחרונות צברתי קילומטרז' עם המגזר הציבורי וגיבשתי עמדה שאני מרגיש בנוח לחלוק בנוגע למאפיינים הייחודיים שלו. הפוסט הנוכחי מציג את המאפיינים האלו. לא מדובר ברשימת "יתרונות וחסרונות" או "הזדמנויות/אתגרים", אלא מאפיינים טובים בחלקם ורעים בחלקם, המשפיעים על העבודה מול הממשלה ושחשוב ליועצים (וודאי ארגוניים) להכיר לפני שהם מתחילים לעבוד עימה.
שאלה של השפעה
הדבר הכי טוב במגזר הציבורי הוא שיש שם אנשים שממש מדברים עם עיניים בורקות ובאמונה שלמה על שירות ציבור. נכון, אנחנו חיים בעידן שבו תחושת משמעות והזדהות עם ערכי הארגון מהווים נדבך חשוב במוטיבציית עובדים גם מחוץ לגבולות המגזר הציבורי, אבל יש משהו מאוד מרשים באנשים שהמשמעות שבעשייה ציבורית, הרצון לייצר אימפקט חיובי על החברה בה אנחנו חיים, הם מה "שעושה להם את זה".
לא אחת מצאתי את עצמי יושב בדיונים ושומע אנשים מדברים בלהט על "טובת הציבור" ו"האינטרס הציבורי". בדיונים האלו בוחנים ביסודיות דרכי פעולה ותהליכי עבודה אשר היו נהוגים במשך שנים, דרך הפריזמה הזו, של "מה שטוב לציבור" ומה יכול לעזור לו אפילו יותר.
הממשלה כארגון עוברת תהליכים מרשימים, בין אם בצמצום רגולציה (גיא מור ממשרד החקלאות מנגיש את הנושא בצורה מעולה) או בתהליך התכנון הממשלתי ופרסום תוצריו לציבור. והמאמצים האלו חותרים נגד מספר מאפיינים אחרים של המגזר הציבורי, שמאיטים את התהליך.
אימפקט ציבורי קשה למדוד
אם אמרנו שאימפקט ציבורי הוא הדלק שמניע את משרתי הציבור, באופן פרדוקסלי ומנוגד מאוד למגמה במגזר העסקי, האימפקט הזה הוא לא משהו שכולם בממשלה אוהבים למדוד, או יודעים כיצד.
עכשיו, זה משהו שליועץ שמגיע מהמגזר העסקי ייראה תמוה (איך ארגון פועל בלי למדוד את עצמו?), ואכן יש בזה מידה של קבעון ושמרנות, אבל המציאות לפעמים יותר מורכבת. לרוב, פעילותו של המגזר הציבורי משפיעה רק במידה מסוימת (ולעיתים מוגבלת) על התוצאות בפועל. הקשר בין הפעולות לשורה התחתונה פחות ברור – למשל, משרד הבריאות מודד את עצמו על "שיעור התלמידים (כיתה י') במגזר הערבי המעשנים מוצרי טבק לפחות אחת לשבוע". עכשיו, משכנע ככל שיהיה, פעולותיו של המשרד הממשלתי מוגבלות בהשפעתן על מה שעובר בראשו של תלמיד כיתה י' הממוצע (תחשבו על עצמכם בתקופה הזאת). וזו רק דוגמא אחת למציאות המורכבת של מדידה במגזר הציבורי (ועושים שם דרך ומנהלים שם שיח באופן תדיר.
הדברים זזים כמעט ברברס
בעולם העסקי היום מדברים הרבה על מהירות וגמישות (תעשו עם עצמכם תרגיל מחשבתי ותחשבו על כמה Buzz words אתם יכולים לחשוב בהקשר הזה בדקה). על הרקע הזה, המגזר הציבורי חריג בנוף, במילים עדינות. במילים פחות עדינות, על רקע קצב השינויים בכל תעשייה אחרת, נראה שהמגזר הציבורי זז כמעט ברברס.
היכולת לקבל החלטה ו"לרוץ קדימה" כמעט ואינה קיימת במגזר הציבורי. זה נובע ממגוון אילוצים, החל בדרישות בירוקרטיות רבות ומורכבות, עובר דרך תהליכי מכרז ורכש מסורבלים, ומגיע עד לכוח האדם שבחלקו הגדול התרגל לכך שאלו פני הדברים ושאין דרישה להזדרז – ולכן לא עושה מאמץ מיוחד לשם כך.
וזה משפיע מאוד על העבודה. אם מישהו רגיל לייעץ לארגונים פרטיים, לא כל שכן טכנולוגיים, שבהם זזים מהר, לומדים ומתקנים תוך כדי תנועה – הוא פשוט צפוי להתאכזב אם לא יחליף דיסקט.
בואו ניקח דוגמא. נניח שאחת ההמלצות של תהליך הייעוץ היא להטמיע מערכת מידע חדשה. בואו נפשט את הדברים ונאמר שבפרויקט כזה, מה שיקרה במגזר הפרטי הוא שברגע שהוחלט שיש צורך טכנולוגי, חברת הייעוץ תאתר מערכות אופציונליות, תנתח את יתרונותיהן וחסרונותיהן ביחס לצרכי הלקוח ותציע מספר חלופות עם המלצה. על בסיס זה תתקבל החלטה (ע"י הנהלת החברה או הדירקטוריון), יתנהל מו"מ עם ספק השירות ומשם לאפיון, הפיתוח וההטמעה. ובמקרה הרע שבו המערכת לא תואמת את צרכי החברה, ניתן להחליף מערכת באחרת, זה עניין של החלטה וזה קורה.
במגזר הציבורי, הפרויקט הזה יושב על הצומת המשולש של האגפים למערכות מידע, הון אנושי והייעוץ המשפטי. השילוש הקדוש הזה הוא המנטרה החוזרת על עצמה בשיחות עם מנהלים ועובדים במגזר הציבורי כגורם חוסם או מעכב בביצוע פרויקטים ומשימות. שלושת האגפים האלו תמיד עמוסים מדי, מה שגורם לתהליכי מכרז להימשך חודשים בודדים ולעיתים שנים. ייתכן שמדובר במכרז לרכישת מערכת מידע, או במכרז למשרת מנהל אגף, אבל בכל מקרה מדובר בזמן רב, כזה שבמגזר העסקי לא יכולים לשאת.
יש לי Silo משלי…
השילוש הקדוש, שאמרנו שמוזכר כגורם מעקב בביצוע הממשלתי, מהווים שחקן מפתח גם במערכת היחסים הדרמטית בין יחידות המטה המשרדי, האמונות על מתן שירותים רוחביים ליחידות המקצועיות והמחוזות "בשטח", ל"לקוחותיהן". התיאום והסנכרון בין המטה המשרדי ליחידות האחרות הוא אתגר במקומות רבים במגזר הציבורי ומקור לרעש רב. זו מערכת יחסים כזאת שבה כל אחד מהצדדים לא רואה את התמונה הרחבה של הצד השני ותמיד יש תחושה ש"הם לא שמים עלינו" או "לא רואים את התמונה הנכון".
כיועצים עלינו לסייע בהנחלת תרבות ומתן כלים שמקדמים תיאום וסנכרון (ישנן דוגמאות רבות: דיונים בהנהלת המשרד, פורומים לתיאום וסנכרון, פורמטים מותאמים לבקשת פרויקטים וכו'). יש צורך לשבור ה-Silo’s, לייצר תקשורת פתוחה ולגרום לכל הגורמים, פנימית במטה והחוצה ממנו, להבין בצורה טובה יותר את הצרכים, הדרישות, היכולות והאתגרים של הצד השני. יש מקומות שבהם תכנית העבודה של חלק מיחידות המטה עמוסות לעייפה בפרויקטים שידוע שהוא לא יוכל לקחת על עצמו. יש מקומות בהם תיאום משימות משמעויות נעשה בצורה לא מעמיקה דיה. ויש מקרים בהם לא קיים שיח בכלל. כיועצים חשוב להכיר את זה ולבוא עם פתרונות מתאימים.
כמו תמיד, הרשימה עוד ארוכה…
חשש משינוי, פערים משמעותיים במוטיבציית עובדים, הבדלים בין דוריים, תהליכים מסורבלים וכאלו שאינם רלוונטיים לתקופה – כל אלו גם הם מאפיינים נוספים של המגזר הציבורי שאפשר לדבר עליהם וכל עובד במגזר הציבורי, או גורם שעבד עם המגזר הציבורי, יהנהן לעצמו בהסכמה תוך כדי קריאה (אני יודע שעשיתם את זה לאורך הקריאה, מי שאני מדבר אליו יודע).
אבל אני רוצה לסיים, כמו שהתחלתי, בנימה אופטימית. תודה לכם, משרתי הציבור. חלק מהאנשים שעבדתי איתם במגזר הציבורי הם אנשים חדים ומרשימים שהיו יכולים בקלות לעבוד במשרות בכירות במגזר העסקי ולעשות לביתם. אבל הדלק שלהם אחר והם בחרו לעבוד בסביבת עבודה שרובנו היינו בוחרים להימנע ממנה. ואנחנו צריכים להגיד תודה שיש לנו כאלו אנשים.
תודה רבה גם לכם שקראתם,
ברק