הרגעים בהם הכי חששתי שיעלו עליי
"סבב Take Away" היה האקט הסוגר בסדנאות שהנחיתי בנירם גיתן. מדובר על סבב בו המנחה פונה לקבוצה ומבקש ש"כל אחד יספר על דבר אחד שהוא לוקח מהיום הזה". ובחודשים הראשונים שלי בתפקיד, זה היה החלק שהכי שנאתי בעבודה שלי.
מבחינתי היה מדובר בחלק שבו המשתתפים אמורים לשקף לי בחזרה עד כמה הם הבינו על מה דיברתי לאורך היום, כמה היה להם מעניין ומה הם חושבים שהם יקחו הלאה ויישמו בעבודה. ומכיוון שכך, בראשי מלא הדאגות ותודעתי חסרת הניסיון, זה גם היה הרגע הזה בסדנה שבו המשתתפים יכלו לשקף לי בחזרה שהם לא ממש התרשמו ממני וחמור מכך – שהם "עלו עליי", שאני לא באמת מכיר את היום יום שלהם על אתגריו השונים ושמעבר לכך, גם הידע שלי בעולם התוכן שאותו אני מתיימר ללמד לא מספיק מקיף בשביל באמת ללמד. בקיצור, שיעלו עליי שאני "מתחזה".
"תופעת המתחזה" פוקדת אנשים מכל משלח יד, לאו דווקא יועצים, והיא מאופיינת בתחושה המערערת לפיה אני (או כל אחד מכם) לא ראוי להצלחה שלי וכי הכישורים שלי אינם הולמים את המעמד שבו אני נמצא. לתחושה זו מלווה החשש כי ממש בעוד רגע הם "יעלו" עליי – המנהלים שלי, הלקוחות שלי, הקולגות שלי – יבינו שאני לא חכם, יצירתי וידען כמו שאני מתיימר להיות.
בחיים כיועץ, בטח כיועץ צעיר, החשש מלהיתפס כ"מתחזה" הוא דומיננטי אף יותר ומכרסם בתחושת המסוגלות Big Time. אז בואו נדבר קצת על הסיבות בגינן יועצים חשים כמתחזים ועל כמה צעדים שניתן לנקוט בשביל להתמודד עם התחושות.
שלא נדע…
אמרנו שאנשי מקצוע בכלל המקצועות חשים לעיתים כ"מתחזים" והוספתי שלדעתי בקרב יועצים צעירים המקום של התחושה הזו משמעותי יותר. אז להלן כמה סיבות בגינן התחושה הזו מגיעה, חלקן ייחודיות ליועצים וחלקן רווחות בכלל המקצועות.
- "אני עוד לא יודע הכל!" באופן אבסורדי, פעמים רבות דווקא הניסיון המצטבר הוא שגורם לאנשים לחוש כ"מתחזים". זה עובד ככה – נניח והתחלתם לעבוד על פרויקט חדש בתעשייה חדשה. בהתחלה אתם ניגשים אל הפרויקט עם הענווה הנדרשת, מודעות לכך שיש לכם פערים רבים בידע ומוכנות ללמוד על מנת לגשר על הפערים. חודשיים לתוך הפרויקט, אחרי שצברתם ניסיון ויצא לכם לטעות כמה פעמים במסגרתו, פתאום אתם קולטים כמה הספקתם ללמוד באותם החודשיים ובעייתי יותר – אתם מבינים בכמה חוסר ידיעה התנהלתם בחודשיים שעברו. ואז, מה שקורה להרבה אנשים הוא שהם מבינים שלא רק שהם עוד לא יודעים הכל, הם גם לא יודעים מה הם לא יודעים. והתחושה הזו יכולה לערער גם בהמשך הפרויקט וגם בהתחלתם של פרויקטים חדשים (לפחות עד שנופלת ההכרה שזה מה שיועצים עושים – לומדים ומעמיקים בתחומים חדשים, כל פעם מחדש).
- "זה לא עובד לי". כאן אנחנו מדברים על גורם שדומיננטי יותר בקרב "גאונים מולדים" או "מצליחנים מיועדים", אותם אנשים שלאורך חייהם ה"טרום-מקצועיים" לא נתקלו בקשיים מיוחדים ופשוט "רצו" את כל הדרך אל הבגרות, הפסיכומטרי, התואר הראשון והשני. אלו שסומנו ע"י סביבתם כ"גאונים" שבוודאות יהיו גם אנשי מקצוע מעולים שהכל יבוא להם בקלות (וכפועל יוצא מכך הם מאמינים שהם אכן כאלו). ואז אותם "גאונים" מגיעים ל"שטח" בפעם הראשונה, עובדים מול לקוחות וצריכים באמת להוכיח את עצמם. וזה לא קורה בקלות. מכאן הדרך לחוש כמתחזה היא קצרה.
- "זה לא המגרש שלי". הסיבה השלישית יותר ייחודית לשוק היועצים (לאו דווקא הארגוניים) – בעבודתנו כיועצים, כל מי שנמצא מולנו, בין אם בפגישות ייעוץ עם מנהלים, סדנאות לעובדים או יום ראיונות, מכיר את הארגון טוב מאיתנו. וכשאתה יועץ צעיר שעושה את טבילת האש שלו בשטח, זו משקולת מאוד כבדה לסחוב, מעין סימן שאלה שמרחף מעל כל פעולה שלך. אני זוכר את עצמי מעביר סדנאות שירות בתחילת הדרך וממש מזיע לקראת החלק של הסימולציות, רק מתוך החשש שאולי הן לא כאלו מדויקות, או שהמשתתפים יעלו פתרונות מהשטח שאני בכלל לא מכיר (ובזמנו חשבתי שאם זה יקרה זה בהכרח יפגע במעמד שלי כיועץ בחדר).
מסירים את המסיכות – המדריך למשתמש
אז יש כמה דברים שאפשר לעשות:
- דברו על זה. על פי חוכמת ההמונים כ-70% מהאנשים מרגישים מתישהו כמו מתחזים. מה שאומר שאתם נמצאים באותה סירה עם הרוב. אז במקום להיחנק עם עצמכם ועם תחושת ההתחזות, פשוט תוציאו את זה החוצה ותדברו על זה. כמובן שצריך להיזהר מלדבר עם הנועצים שלכם על תחושת ההתחזות (מומלץ רק במידה והצלחתם כבר לייצר מולם מערכת אמון איתנה ואתם מרגישים שזה יכול לקדם את השיח), אבל זה לחלוטין משהו שאפשר וצריך לדבר עליו עם מנהלים וקולגות. זה יתרום לכם בכמה רמות: ראשית, ברגע שתשימו את זה על השולחן, אולי תוכלו לחשוב יחד על פתרונות נקודתיים. שנית, סביר מאוד להניח שתשמעו מהצד השני "גם אני מרגיש/הרגשתי ככה" וזה אוטומטית ישפר לכם את התחושה (חצי נחמה גם היא נחמה). שלישית, גם אם המנהל שלכם לא יספר שגם הוא הרגיש ככה, עצם ההכרה שלכם בתחושה והביטחון לדבר עליה יקרינו מודעות עצמית גבוהה ויסייעו לחזק את האמון ביניכם.
- תאמצו את חוסר הידיעה. "אני יועץ ארגוני גרוע וכדאי שאמצא לי מקצוע חלופי" – זו הייתה המחשבה שרצה לי בראש בכל פעם שמשהו לא עבד טוב בשנה הראשונה שלי בתפקיד. בכל יום אצל לקוח שבו הרגשתי ש"הייתי גרוע" ועשיתי טעויות, ניצלתי את הדרך הבייתה למחשבה על מקצועות חלופיים שיכולים להתאים לכישוריי הכה בינוניים. והמחשבות האלו, אני בטוח שתופתעו, לא הובילו אותי לשום מקום חיובי. אז תלמדו מהניסיון שלי ובמקום להלקות את עצמכם על טעויות ועל הפערים שיש לכם בידע, פשוט תקבלו את זה שאתם במצב של למידה ותתמקדו בתהליך הזה. כשאנחנו משלימים עם כך שאנחנו במצב של למידה, אנחנו נהיים הרבה יותר סלחניים כלפי עצמנו וכלפי הטעויות שלנו (ואם המנהלים שלנו פחות סלחניים באותו רגע, אז תזכרו לקחת את המשוב למקום חיובי). אני לא יכול לומר שברגע שהבנתי את זה חיי השתנו, אבל במקומות מסוימים הם נהיו יותר נוחים.
- אסור להשוות, אסור להשוות. השוואות הן לא מומלצות לא רק במקרה של אירועים מגה-טרגיים בהיסטוריה היהודית, אלא גם בחיים האישיים והמקצועיים של כל אחד ואחת מאיתנו. זה קורה בגלל שברגעים קשים, כשאנחנו חווים אתגר או חוסר הצלחה, אף אחד מאיתנו לא מסתכל על אנשים שהולך להם פחות טוב ואומר לעצמו "לפחות אני לא גרוע כמוהו…", אלא בדיוק להיפך. אנחנו משווים את עצמנו במקומות הכי חלשים שלנו לאנשים אחרים במקומות הכי חזקים שלהם. ומכיוון שכך, סביר שנקבל את התחושה שלאחרים לא רק שהולך יותר טוב, אלא הולך בקלות. ואז, במקום תחושה קלה של תסכול מעצמינו, אנחנו פתאום מתמודדים עם תחושה קשה וכבדה של אכזבה מעצמינו ביחס למיטב של אחרים. ולא עשינו כאן כלום. אז תנסו להתמודד רק עם המצב שלכם, תעשו לעצמכם טובה.
קבלו את זה באהבה
לפעמים יגרמו לכם להרגיש הכי מתחזים בעולם. בוודאות. לי זה קרה בסבב Take Away שערכתי בסיומה של סדנה. אחד המשתתפים, אדם באמת מקסים, בחר לסכם כך: "אני אישית לא לקחתי כלום מהיום הזה, שום דבר, פשוט בזבוז אחד גדול של זמן". ככה הוא אמר וככה הוא כיווץ אותי, "חשף" אותי בפני כולם.
אחר הצהריים של אותו היום היה עגום. בתפריט היו מחשבות על התפטרות, השוואות לאחרים והאשמות לרוב. ועדיין, שבוע לאחר מכן חזרתי לאותה הקבוצה להעביר את החלק השני של הסדנה, ליום שהיה יותר מוצלח. לא הרבה יותר מוצלח, לא "מדהים", אבל יותר מוצלח. וככה זה עובד, צעד אחר צעד, עד שתרגישו קצת יותר בנוח עם המסכה.
ברק