קריירה בייעוץ ופיתוח ארגוני בעשר אצבעות

אז איפה עצרנו?

בשבוע שעבר אמרנו שישנם ארבעה מסלולים עיקריים בהם בוחרים בוגרי ייעוץ ופיתוח ארגוני: חברות ייעוץ, כוחות הביטחון, תפקידי HR (לרוב בחברות טכנולוגיות) ויציאה לעצמאות – מביניהם, דיברנו על הראשון והבטחנו שהיום נדבר על שלושת האחרים.

אז היום נקיים. להלן, היתרונות והחסרונות של שלושת המסלולים הנותרים, כפי שעלו משיחות רבות שקיימתי עם בוגרים שבחרו במסלולים האלו.

לייעץ למנהלים שאחראיים על מיליארדים בבוקר ולישון עם נעלי צבא בלילה

מערכת הביטחון בישראל מגייסת כ-40 יועצים ארגוניים בשנה, למגוון תפקידים. וכאן, בניגוד לגיוס שאנחנו בארגונים אזרחיים מדברים עליו, מדובר על גיוס אמיתי.

היתרון המהותי ביותר אותו מציינים יועצים במערכת הביטחון, הוא שמיד עם הגיוס אתה "נזרק למים", או "יוצא לחזית" אם להשתמש בעולם המושגים הביטחוני. כמובן שהדבר תלוי ביחידה אליה אתה משויך, אבל כל היועצים מזמרים אותן זמירות – רגע אחרי שאתה עולה על מדים, אתה מתחיל לרוץ הכי מהר שלך וכל הזמן מגביר (אני עף פה היום עם סלנג צבאי). סדנאות, אבחונים, תהליכי מדידה והערכה, ליווי מנהלים ועוד והכל בעצמך, כשאתה בחזית – וזה משהו שלא קורה במסגרות אחרות. ואין כמו ללמוד על בשרך.

למי שזה נשמע לו מדאיג – אל חשש! מערכת הביטחון אינה שולחת את יועציה לחזית ללא כלים. כל יועץ יוצא כחודש לאחר הגיוס לקורס הכשרה אינטנסיבי, בו מועברים תכנים מקצועיים נטו, לצד תכנים הממוקדים בלמידת המערכת הביטחונית מנקודת מבטו של היועץ. וכאן לא נגמרת הלמידה. מדי שבועיים יוצאים היועצים ליום למידה מרוכז (בפקודה! על אמת) יחד עם שאר היועצים שהתגייסו איתם במחזור. וגם כאן לא הלמידה לא מסתיימת, כל יועץ במערכת מקבל סופרוויז'ן מיועץ ותיק, ומנטורינג ברמה הזאת, זה משהו שלא מוצאים כל יום.

היתרון השלישי יכול להיראות קצת אפור, אבל הוא לא מבוטל – במערכת הביטחון נהנים מיציבות תעסוקתית. החתימה היא לפרק זמן של שנה וחצי, תקופה בה היועצים חסינים מפיטורין. ולאחר מכן, בהנחה שאתה "סביר ומעלה" אתה יכול להבטיח לעצמך שנה נוספת מינימום (ואנחנו לא מעודדים פה בינוניות). יחד עם כל הטוב הזה יש גם קצת רע – בסופו של דבר, אתה יועץ במערכת הביטחון. רוצה לומר – הרבה בירוקרטיה, תהליכים כבדים שלוקחים המון זמן ונהלים רבים שצריך לעמוד בהם. שנית, תנאי השירות הם נגזרת של היחידה לה אתה מייעץ, משמע, יכול להיות שתמצא את עצמך בפגישות ייעוץ עם מפקד חטיבה בשעה 2:00 בלילה, או יוצא חמשו"שים. שלישית, כמו כל קצין, גם יועצים ארגוניים מחויבים בתורנויות, ממש כמו בצבא, ככה שאתה יכול למצוא את עצמך מתפקד ככקצין תורן שישן עם נעליים (מגולחצות) בלילה.

הבחירה הטבעית

בוגרים רבים מתחילים את הקריירה בתחום משאבי האנוש ורבים מהם עושים זאת איפה שיש הכי הרבה גיוסים – תעשיית ההיי-טק.

אז קודם כל – להתחלת הקריירה במשאבי אנוש יש יתרון משמעותי והוא ההכרות המעמיקה עם עולם משאבי האנוש, על נגזרותיו השונות. תחום הייעוץ והפיתוח הארגוני משיק לתחום משאבי האנוש (ואולי אפילו חי בתוכו) שכן הוא עוסק פעמים רבות במשאב האנושי העומד במרכז הארגון. התחלה בתחום משאבי האנוש מאפשרת ללמוד את השפה, התהליכים, האתגרים והמאפיינים של התחום. וזה חשוב ללמוד את התחום שבתוכו אתה פועל. אני חושב שהעובדה שאף פעם לא עשיתי תפקיד במשאבי אנוש היא אפילו סוג של פער.

מעבר לזה – דווקא ההתחלה ההדרגתית מהבסיס של משאבי האנוש לתחום הפיתוח הארגוני יכולה ליצור בסיס מאוד חזק להמשך.

יתרון נוסף, ובהנחה שאנחנו מדברים על ארגונים טכנולוגיים – הרי שמדובר בהזדמנות לעבוד במקומות הכי חדשניים ומתקדמים שיש, השפיץ של העשייה גם בחזית הטכנולוגית וגם בחזית הפנים ארגונית. אחד המאפיינים הבולטים בארגונים האלו הוא הראש הפתוח. גישת ה"זוז מהר ושבור דברים" מכתיבה פתיחות רבה לרעיונות (לצד סכנה של שימוש כבד בבאזז-וורדס) ומי שמגיע לתפקידי פיתוח ארגוני בחברות האלו (וזה לא פשוט), זוכה בהזדמנות לפתח ולהטמיע תהליכי משאבי אנוש ופיתוח ארגוני ברמה הגבוהה והמתקדמת ביותר(ובתור חנון של הנושא – לי זה נשמע כמו חלום).

ואם כבר דיברנו על כל הטוב הזה של ההיי-טק, אז גם המעטפת החומרית (ואנחנו לא מעודדים פה חומרנות) היא יתרון לא רע (בהנחה והיא מלווה בדברים האחרים שחשובים לכם בקריירה – גם על זה עוד נדבר).

בצד של הדברים שאני מזהה כחסרון עבור אנשים שרוצים לעסוק בפיתוח ארגוני נמצאת העובדה שלרוב, בשנים הראשונות לא מתחילים מפיתוח ארגוני. בשביל להגיע לתפקידי פיתוח ארגוני צריך בדרך כלל להתחיל מתפקידי גיוס, רווחה, שכר ותגמולים וכו' ולהתקדם משם. מעבר לזה, עבור מי שרוצה לעבוד כיועץ, זו אפשרות מתאימה אפילו פחות, כי התפקידים האלו הם יותר ביצועיים מאשר ייעוציים.

עוד משהו שלדעתי מהווה חסרון היא העובדה שבתפקידים האלו צוברים ניסיון בסוג יחיד של ארגונים. אמנם ארגונים חדשניים, אבל עדיין, סוג יחיד של ארגונים. לדעתי, אחת המיומנויות החשובות ליועץ היא היכולת ללמוד תעשיות וארגונים חדשים מאפס, במהירות ולעומק, וזו מיומנות שאינה מתחדדת כשמתחילים את הקריירה בתפקיד פנים ארגוני. גם אם הוא בחברה מדהימה.

אני לבד.

האופציה האחרונה להתנעת הקריירה עליה נדבר היא הפחות נפוצה – יציאה לעצמאות.

יועצים ארגוניים שיוצאים לדרך עצמאית מיד לאחר התואר, עוסקים לרוב בייעוץ בתחום בו יש להם ניסיון קודם. למשל: מישהי שבעברה עסקה במכירות, תתחיל כיועצת בתחום המכירות, או מישהו שצבר ק"מ רב במוקדים ויתחיל את הקריירה הייעוצית שלו בתחום המוקדים. זה עושה שכל בסך הכל – להתחיל לייעץ במשהו שכבר עשית.

חשוב לומר, אני לא מכיר הרבה אנשים שמיד לאחר הלימודים יצאו לעצמאות. אלו שהכרתי סיפרו על היתרונות המובנים מאליהם שמתחילים וחוזרים לכך שכשאתה עצמאי אתה אדון לעצמך (ואנחנו לא מעודדים פה אנטי-חברתיות). מכך נגזרת היכולת (היחסית) שלך לבחור את הלקוחות שאתה רוצה לעבוד איתם, את הפרויקטים והתעשיות שאתה רוצה להתנסות בהם ולעבוד בשעות שאתה קובע. שוב, הכל יחסי כי בסופו של דבר גם עצמאי עובד בשביל מישהו, רק שבמקרה שלו, מדובר בלקוח (שהוא מנהל תובעני הרבה יותר מאשר כל מנהל תחתיו תעבדו כשכירים).

בצד של החסרונות, אז קודם כל – לעצמאיים אין תהליך מוסדר של חניכה ובטח קלטתם שאני רואה בחניכה, מנטורינג ולמידת עמיתים ערך מדהים (ואף קריטי) וכשאתה עצמאי, זה לא קורה באופן מוסדר (אם בכלל).

דבר נוסף הוא העניין הזה שצריך לעבוד קשה בשביל להביא עבודה. נושא השיווק הוא מורכב גם בשלבים מאוחרים יותר בקריירה וגם חברות ייעוץ עובדות קשה בשביל להביא לקוחות. אז בטח שזה נכון ליועץ מתחיל שאין לו שם בתעשייה, אין לו ממליצים וכמו שהעיד יועץ עצמאי שאני מכיר "כשאתה אצל לקוח, אפילו אין מי שיענה בשבילך לטלפון".

ומעבר לאלו, יש את שאלת הבשלות – אני חושב שכדאי שכל אחד יישאל את עצמו – האם הוא מרגיש מוכן להתחיל לייעץ עצמאית מיד לאחר הלימודים? אני חושב כמה הייתי חסר מושג בתחילת הדרך (אזהרה! לפניכם דעה לא פופולרית) והאמת שזה נראה לי מעשה לא אחראי.

חפרת ברק. תכלס, במה כדאי לעבוד?

טוב ששאלתם.

כמו יועץ טוב, אני אענה שהתשובה מתחלקת לשניים, שיש הרבה אפשרויות נכונות ושאתם יודעים מה הכי טוב עבורכם:

• קודם כל – תשאלו את עצמכם, ממה שקראתם, היתרונות והחסרונות של כל מסלול, אלו יתרונות הכי קורצים לכם? ואלו חסרונות הכי מרתיעים? תתנתקו מהטייטל, תסתכלו רק על המהות ותענו לעצמם
• שנית – תנסו. תתחילו במסלול אחד, תנו לו ולעצמכם צ'אנס. תראו מה אתם אוהבים בו ומה פחות ואז תדעו אם ללכת או להישאר – לי אישית לקח שלושה סבבים ב"עבודות של גדולים" עד שמצאתי את עצמי בייעוץ. לכו תדעו, אולי אתם תצליחו למצוא את עצמכם בשניים

ברק

על ארבעה מסלולים מדבר המעגל החברתי-מקצועי שלי

בשבוע שעבר דיברתי על הסיבה שבגינה אני כותב את הבלוג הזה: לסייע ליועצים ארגוניים לבנות לעצמם קריירה בייעוץ ופיתוח ארגוני, מהלבטים שלפני הלימודים ועד הבחירות שלאחר התואר, בשוק הישראלי המורכב, הרווי ביועצים ודליל בהזדמנויות. היום נדבר על אותן הזדמנויות.

על בסיס הכרותי עם מאות בוגרים, ניתן לומר כי מרביתם פנו לאחר הלימודים לאחד מארבעה מסלולי קריירה: חברות ייעוץ, כוחות הביטחון, תפקידי HR (לרוב בחברות טכנולוגיות) ויציאה לעצמאות.

בפוסט הנוכחי ובפוסט שיתפרסם בשבוע הבא, אתייחס לארבעת המסלולים, יתרונותיהם וחסרונותיהם, על בסיס ניסיוני וניסיונם של אחרים. היום נתחיל במסלול שיש לי את ההכרות המשמעותית ביותר איתו, המסלול שאני בחרתי – חברות ייעוץ.

צעד קטן בעולם הגדול

לי אישית יצא לחוות על בשרי את חוויית העובד בשתי חברות ייעוץ: נירם גיתן ו-TASC (בה אני עדיין עובד). חברות גדולות, ותיקות ומוערכות, שהעבודה בשתיהן כל כך שונה שהיא מרגישה כמו עבודה אחרת (בעתיד אכתוב פוסט ובו אדרש להבדלים ביניהן, אבל לצורך הפוסט הנוכחי אתייחס למאפיינים המשותפים לשתיהן כחברות ייעוץ גדולות).

חשבתי הרבה איך לתקוף את הנושא הזה של היתרונות והחסרונות שבעבודה בחברת ייעוץ כצעד ראשון בקריירה, כי אני יכול לכתוב הרבה יותר מדי מילים על הנושא. בסופו של דבר, בחרתי שלושה צמדים של יתרונות וחסרונות ובכל פעם אתחיל דווקא מהחסרון (קמתי משוגע היום) ואז אפרט כיצד הוא הופך ליתרון – כיצד כל אתגר בסופו של דבר צייד אותי בכלי חשוב ב"ארגז הכלים" המטאפורי המפורסם שבו מחזיק כל יועץ ארגוני.

יאללה, נתחיל.

"שנה של יועץ ב-XXX היא כמו שנה של כלב"

העבודה בחברת ייעוץ היא עבודה בקצב גבוה. מאוד. כמות התוצרים רבה, לוחות הזמנים עמוסים וההתחייבות היא לרמה המקצועית הגבוהה ביותר. שבועות של ארבעה ואפילו חמישה ימי עבודה אצל לקוח בשבוע וימים שנמשכים אל תוך הלילה, נוגסים לך בדבר הזה שרוב האנשים מייחסים לו חשיבות לא מעטה: החיים עצמם.

הצד החיובי הוא, שכשאתה עובד כל כך הרבה ובקצב כל כך מהיר, אתה מספיק ללמוד המון. בחברות ייעוץ היועצים חיים מעט, עובדים המון ולומדים מהר. זה הופך את המחיר לכזה ששווה לשלם, "קיצור דרך" ללמידה ורכישת ניסיון על סטרואידים. כי יועץ ארגוני שאחרי שנה יש לו ברזומה עשרות סדנאות, ליוויי מנהלים וימי אבחון, יהיה יועץ טוב יותר מיועץ שצבר באותו הזמן חצי מהניסיון.

עוד משהו שאתה לומד כשאתה עובד בקצב כל כך גבוה, זה לעבוד בקצב כל כך גבוה. הקיבולת לעבודה והיכולת לעבוד בקצב גבוה ואפילו להישאר רגוע תוך כדי, קופצות בכמה רמות בטווח קצר. וזו מיומנות קריטית ליציקת יסודות חזקים לקריירה.

אהבה קשוחה

בחברות ייעוץ שמים דגש על חניכה, מה שאומר שאתה זוכה לליווי צמוד של יועצים ותיקים שמגיעים לצפות בך אצל הלקוח ועוברים לך בקפדנות על תוצרים. ככה יוצא שאתה "זוכה" למשוב, שיכול להיות לא נעים, במקרה הטוב, ולגרום לך להתחרט על הבחירה המקצועית שלקחת, במקרה הפחות מוצלח. לי למשל, יצא כבר בחודש הראשון לעבודתי לשמוע מיועצת ותיקה שיש בי משהו "יהיר" ש"עובר לא טוב ללקוחות". בהמשך יצא לי לשמוע משובים כמו "זה נראה שלא חשבת", "אני מרגיש שאתה פשוט לא מבין אותי (תוך כדי תפיסה של הראש בשתי ידיים)" ו"יש בשקף הזה מלא משפטים ואין מסר חשוב אחד".

עכשיו, זה באמת לא נעים לשמוע משוב כזה, אבל בסופו של דבר, השנים הראשונות לקריירה נועדו למטרה אחת – בניית בסיס איתן להמשך הקריירה. והתמודדות עם משוב, גם קשוח במיוחד, עוזרת בבנייה בשני מובנים עיקריים:

ראשית, קבלת משוב היא אמצעי אפקטיבי מאוד ללמידה. כשמישהו עובר לך על תוצרים בדקדקנות ועוזר לך לחדד מסרים, אתה לומד לייצר תוצרים מדויקים יותר. וכשמישהו מלווה אותך בסדנה ונותן לך משוב חד בנוגע לאופן בו אתה מנחה דיון, כולל דוגמאות וציטוטים, המהירות שבה תשפר את המיומנויות שלך תהיה גבוהה בעשרות מונים מהיכולת לשפר את המיומנות שלך ללא משוב. וכשמדובר ביועץ מנוסה ברמה הגבוהה ביותר (כמו שהיה במקרה שלי) – זו חוויית למידה משובחת.

שנית, כשאתה מקבל משוב באופן תדיר ולומד לקבל אותו, אתה מפתח עור עבה יותר ובונה עמידות וכתוצאה מכך, לומד לקחת מהמשוב את מה שחשוב ממנו – החלק הבונה. לדעת לקבל משוב ולהתמודד עם אמירות עוקצניות (ואפילו פוגעניות), זו מיומנות יקרה מפז ליועץ, מקצוע בו אנחנו עומדים למבחן באופן קבוע.

בן כמה אתה ילד?

תשמעו סיפור: כחודשיים לאחר שהתחלתי לעבוד כיועץ, השכמתי בשעה חמש וחצי, נכנסתי לאוטו ונסעתי שעתיים צפונה על מנת להגיע למרכז שירות לרכב (מוסך בשפת העם) לצורך ליווי מנהל המרכז (בואו נקרא לו רונן). את הדרך ניצלתי לשיחת מוטיבציה עם עצמי, על הערך הרב שאני הולך לתת לרונן, על התובנות המשמעותיות שאעזור לו להגיע אליהן ועל המיומנויות הניהוליות שהוא יילמד ממני ויתחיל ליישם כבר ממחר. כך, הגעתי למרכז השירות חדור מטרה ונלהב.

רונן, מצידו, היה פחות נלהב. הוא קיבל אותי כבר בחניה ותוך כדי שאני עוד יוצא מהרכב צעק לעברי: "עוד פעם ה-#$%@%&! האלה שלחו לי מישהו שעכשיו סיים לימודים?! באת לבזבז לי את הזמן ה-#@%@!?"

המוטיבציה שלי, כמו הערך שנתתי לרונן, חלפו עם הרוח הרעה שרונן נשף לעברי כלעומת שבאה…

העניין הוא כזה – בניגוד להרבה תחומים בשוק העבודה של ימינו, בייעוץ, "צעירות" היא דווקא חסרון. זמנם של מנהלים הוא יקר ואם הם מקדישים את חלקו לפגישה עם יועץ, הם יעדיפו אותו בלי חלב על השפתיים. כשאתה מגיע מטעם חברת ייעוץ זה נכון אפילו יותר, כי לרוב המנהל שמולך בכלל לא ביקש את הייעוץ, בטח שלא ביקש דווקא אותך ומדובר על "תיק" מבחינתו. ואותך כיועץ זה מציב בסיטואציה לא נוחה.

אז איך הופכים את זה ליתרון אתם שואלים? פשוט מאוד – מבינים שזו הזדמנות (!). בחברות ייעוץ אתה מקבל הזדמנויות "להתגלח" על מישהו אחר. אתה נכנס בדלת הראשית לארגונים הכי גדולים במשק ועושה את זה לאחר שלב החוזה. אתה לא צריך למכור, לא להביא המלצות, לא לנהל מו"מ… רק דבר אחד אתה צריך לעשות – לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים ואחרי פעם, או עשרים, שבהן תחטוף מקלחת קרה כמו שאני חטפתי באותו בוקר צפוני, כבר תהיה מורגל ותדע איך לתת את הערך שלך.  

וזו רק ההתחלה…

ניסיתי לתמצת כאן את מהות העבודה בחברת ייעוץ ואני מרגיש שרק גירדנו את פני השטח. חברות ייעוץ הן בית ספר משוגע (ולפעמים בית משוגעים) ליועצים בתחילת הקריירה והן מעניקות הזדמנויות שקשה להשיג במקומות אחרים. אני יכול להמשיך עוד, אבל אני משוחד, אז בואו נקבע שניפגש כאן בשבוע הבא ונדבר על אפשרויות קריירה אחרות, שבנוגע אליהן אני פחות מעורב רגשית.

ביי.

ברק.