הפתעה!
חודש לתוך העבודה שלי ב-TASC, קיבלתי משימה להכין מספר שקפים כחלק מתוצר. בשביל להבין את המשימה, ישבתי עם המנהל שלי לפגישה, שאלתי כמה שאלות ויצאתי בתחושה שאני מבין בדיוק מה הוא רוצה. ואז התחלתי לרוץ.
השקעתי איזה שמונה שעות רצופות בכתיבה. הרגשתי שאני ב-Flow, שאני מנתח את הבעיה שנדרשתי להציג בצורה חכמה ובהירה ושהניסוחים שלי מעולים. ואז בשוונג שהייתי בו, ובגלל שהמנהל שלי לא היה במשרד, השקעתי עוד שלוש שעות בעיצוב השקפים. בסוף היום שלחתי את המצגת, מלא אמונה שעשיתי עבודה מעולה ואחוז ציפייה לקבל בתגובה מייל "עבודה מצויינת". אני מודה שדמיינתי אותו עובר על המצגת ותוהה לעצמו איך הצלחתי לעשות עבודה כל כך טובה כשאני רק חודש בחברה.
וזה לא קרה.
בבוקר למחרת המצגת הגיעה אליי עם ערימת תיקונים ומחיקות שגרמו לי להבין שאני צריך לבנות הכל מחדש. הייתי בהלם, לא הבנתי איך הייתי ככה לא בכיוון, הייתי פגוע, כעסתי על עצמי, עליו ועל כל העבודה שיש לי עוד לעשות. רציתי להשאיר לו על השולחן את המצגת וללכת, "שיתקן לבד".
אבל האמת היא, שהאשמה הייתה עליי. כי אם חשבתי לעצמי שהמנהל שלי יופתע מכמה שהעבודה שלי טובה ביחס למשך הזמן הקצר שלי בחברה, הייתה לזה סיבה. יועצים בחודש הראשון שלהם בעבודה לא יודעים לעשות עבודה טובה, בטח שלא מצוינת.
הפוסט הנוכחי כולל טיפים שנועדו לסייע ליועצים מתחילים להתמודד עם אתגרי הקליטה שבעבודה בחברת ייעוץ. אלו הטיפים שאני הייתי נותן למי שמתחיל לעבוד בחברת ייעוץ, אבל הם יכולים להתאים גם ליועצים מנוסים יותר וגם לתפקידים אחרים. אז תרגישו חופשי ליישם, לחלוק ולשתף בתגובות טיפים נוספים.
אל תשחררו עד שאתם מבינים
דבר ראשון שחשוב שתדעו לעשות זה לא להפסיק לשאול שאלות. כשמסבירים לכם על תוצר שאתם אמורים לייצר (דוח אבחון, סדנה, הצעה לפרויקט), אל תשחררו עד שתבינו.
- תשאלו על המסגרת הרחבה: איפה אנחנו נמצאים בפרויקט? מה המטרות של התוצר? איך החלק שלכם אמור להשתלב בתוצר בדיוק? זה יעזור לכם להתחבר לפרויקט בצורה טובה יותר וידייק את התוצר.
- תשאלו שאלות מהותיות: תנדנדו למי שמסביר לכם על התוצר עד שתבינו איך הוא רואה את הבעיה, באיזו מסגרת ניתוח כדאי להשתמש, מה המאפיינים שחשוב להתייחס אליהם בתוצר ומה הפתרונות האפשריים. אני יודע, אתם יועצים חדשים ורוצים להרשים את הממונים עליכם במקוריות והיצירתיות שלכם. אבל זה לא צריך להיות המיקוד שלכם כרגע. כרגע אתם אמורים להשתלב בצוות הפרויקט והמיקוד שלכם אמור להיות ביצירת תוצרים שקולעים לפרויקט ולמטרות שלו. וכן, קולעים גם לאופן בו המנהל שלכם תופס אותו.
- תשאלו מה רוצים ממכם: תבינו ברמה הכי טכנית, מה רוצים שתייצרו. מצגת? מתווה ראשוני ב-Word? טבלת אקסל? האם אתם אמורים לייצר רשימת פתרונות ארוכה או להציע שלושה פתרונות ולפרט על כל אחד מהם? בקיצור, תבינו איך התוצר אמור להיראות, מה הוא כן אמור להיות ומה לא.
ואם נראה לכם שאתם שואלים יותר מדי שאלות ושאתם קצת קרציות ושעוד רגע יתעצבנו עליכם, אז זה אומר שאתם עושים את זה נכון ושואלים מספיק שאלות. תמשיכו ככה.
"זה בכיוון?"
אם המטרה של כל השאלות שאתם שואלים היא לוודא שאתם מכוונים למה שמצופה מכם, אז העצה הבאה היא לוודא שאתם אכן צועדים לכיוון הנכון. קשה להפריז בחשיבות של תיאום ציפיות תוך כדי תנועה.
כי לפעמים אתם בטוחים שהבנתם אבל בפועל אתם בונים משהו לא מדויק. לפעמים למרות שהמנהל שלכם חשב שהוא היה מספיק מפורט, לא ייצרתם ביחד תמונה מספיק ברורה של התוצר שהוא מצפה לו. ולפעמים (וזה קורה הרבה), גם אם התיאום ציפיות ההתחלתי היה סופר מדויק, אחרי שתתחילו לבנות את התוצר יתברר שיש צורך לשנות את התכנון המקורי, פשוט כי לפעמים כשהדברים על הנייר מבינים שצריך לסדר אותם אחרת.
אז תעצרו לנקודות ביקורת לקבלת משוב תוך כדי תנועה. תסכמו מראש עם מי שאמור לעבור על התוצר שלכם מתי אתם מעבירים לו גרסאות ביניים ותגדירו מה הן יכללו. למשל, אם אתם מפתחים הדרכה, אז בשלב הראשון תבנו רק את המבנה העקרוני שלה ואל תייצרו את השקפים. בשלב השני תייצרו חלק מהשקפים ואז תבדקו יחד שהזרימה של המצגת אכן עובדת. ואז רק בשלב השלישי תסגרו את המצגת.
ותוודאו גם שלמי שאמור לעבור על התוצר שלכם יש מספיק זמן לעבור עליו ושיש לכם מספיק זמן לתיקונים. זמן לא מספיק למעבר ותיקונים הוא מתכון לתסכולים, גם שלכם וגם של מי שאמור לעבור לכם על התוצר, כי פתאום נוצר לחץ והכל קורה מאוד מהר ובשעות לא-שעות וכולם מפסידים.
תובילו את עצמכם
העצה השלישית ליועצים מתחילים עוברת כחוט השני בפוסטים שלי בבלוג – תהיו פרואקטיביים. סטיבן קובי, שתרם המון למעמדה של הפרואקטיביות כמיומנות מפתח בעולם העבודה, התייחס אליה כ"הרגל של מודעות עצמית", ההבנה שהאדם חופשי לבחור מי ומה הוא רוצה להיות ושהוא האחראי הבלעדי להוביל את עצמו לשם.
וכשאני מציע לכם להיות פרואקטיביים בשלבים הראשונים לעבודה בחברת ייעוץ, למה אני מתכוון? אני מתכוון לכך שאתם צריכים לגרום לדברים לקרות. אל תשבו ותחכו כל פעם להנחייה הבאה, למטלה הבאה, לבעיה הבאה… תנסו תמיד להבין את התמונה הרחבה, תסתכלו על השלבים העתידיים של הפרויקט ותבואו עם הצעות משלכם ועם פתרונות לסיכונים פוטנציאליים.
למשל, אל תחכו שהמנהל שלכם ישאל אתכם "מה אנחנו מציגים בוועדת ההיגוי הבאה ללקוח?", תעשו את החשיבה הזאת מראש ותבואו עם הצעות משלכם. המנהל שלכם עסוק מדי בשביל לחשוב קדימה וליזום בכל הפרויקטים שלו, ככה שהוא צמא לאנשים יוזמים עם ראש גדול. וגם אם בהתחלה לא תדייקו במענה שאתם מציעים, היוזמה שלכם תעזור לכם למצב את עצמכם ככאלו. ולאט לאט גם הרעיונות שתציעו יהיו טובים יותר.
תקחו את החלקים הבונים מהביקורת
סיפרתי פה על המשובים הקשים שהם מנת חלקם של יועצים מתחילים בחברות ייעוץ. וגם בראשית הפוסט הזה סיפרתי שכל מה שהתחשק לי לעשות עם התיקונים שקיבלתי על המצגת מהמנהל שלי היה להחזיר לו את המצגת ולומר לו שהוא מוזמן לתקן בעצמו. אבל זה כיוון פעולה לא אפקטיבי ולא מומלץ והרבה יותר כדאי, גם כמיומנות נדרשת לחיים, ללמוד לקבל ביקורת. אולי יום אחד עוד נרחיב כאן על קבלת ביקורת, אבל בינתיים, שתי נקודות קצרות בנושא:
- תזכרו שזה לא אישי. זה קל להישאב למקום הנפגע, בין אם מתוכן הביקורת ובין אם מהסגנון. וזה קורה לכולנו. אבל זה מאוד לא מקדם. מה שאני מנסה לומר לעצמי (ולא תמיד עובד) בסיטואציה בה אני נתקל בביקורת קשה, זה להזכיר לעצמי שזה לא אישי. הביקורת היא על התוצר, או על ביצועים מקצועיים, והיא נועדה על מנת להאיר את הטעון שיפור, בשביל להוביל לשיפור. שיפור שלכם. אז אם אתם יכולים לבחור מה מבין השניים לקחת – את ההצעה לשיפור או את העלבון, אני חושב שברור מה אני מציע לכם לקחת.
- קחו אחריות. לצערנו, הרבה פעמים הביקורת המקצועית עלינו מוצדקת. זה מציק, זה מייצר עוד עבודה וזה לוחץ על נקודות רגישות… אבל בדרך כלל הביקורת מוצדקת. אז קחו אחריות. אל תחפשו תירוצים, אל תחפשו אשמים ואל תאמרו "לא הסבירו לי כמו שצריך", כי גם אם יש תירוצים, מישהו אחר אשם ואכן לא הסבירו לכם בצורה טובה – זה פשוט לא מועיל לחשוב ככה. אז קחו אחריות על החלק שלכם ותנסו לשפר באמת לפעם הבאה. ככה פשוט.
ותזכרו שכל מי שסביבכם היה שם
כמו שאני יכול להבטיח שהעצות בפוסט הזה יעזרו ליועצים חדשים להסתגל לעבודה בחברת ייעוץ בצורה טובה יותר, ככה אני יכול להבטיח שהן לא יהפכו את החוויה למושלמת.
אז ברגעים שקשה, תסתכלו סביבכם (ולפעמים ממש על המנהל שמולכם) ותזכרו – כולם היו שם והם עדיין כאן בשביל לספר.
ברק
אתה נפלא! תודה רבה על כל העצות הנהדרות!
תודה רבה לך עדי